<h1>ארחות חיים דין פקדון סימן ג'</h1>
<h2>דף מב:</h2>
בעל הפקדון שתבע פקדונו ונתן לו השומר ואמר [המפקיד] אין זה פקדוני אלא אחר הוא או שלם היה ואתה שברתו. או חדש היה ונשתמשת בו. והשומר אומר זהו בעצמו ומה שנתת אתה נוטל הרי השומר נשבע היסת כשאר כל הנשבעין שאין כל שומר נשבע שבועת השומרים אלא בזמן שמודה בעצמו של פקדון כמו שהמפקיד אומר וטוען שנגנב או נאבד. כללו של דבר טוען לפטור את עצמו מן התשלומין נשבע שבועת שומרין. אבל אם אמר זהו שהשאלתני או שהשכרת לי או שנטלתי שכר על שמירתו והבעלים אומרים אינו זה אלא אחר או נשתנה מכמות שהיה השומר נשבע היסת או שבועת התורה אם הודה מקצת כגון שתבעו מאתים והודה לו מאה אבל אם תבעו מאה [כור] חטים והוא אומר שעורים היו נשבע היסת.
